מאת חיים פיירברג, פורסם בכתב העת ישראל

ב-כ' בניסן תרס"ט, 11 באפריל 1909, בחמישי בחול המועד פסח (יום ראשון בשבוע), נאספו חברי אגודת 'אחוזת בית' על נשותיהם וטפיהם ואתם אף כמה סקרנים ובטלנים, 'על ראש גבעה אחת', להגריל את המגרשים המיועדים לבניית שכונת 'אחוזת-בית', ליבתה של תל-אביב. עקיבא אריה וייס, מראשי האגודה, הטריח את עצמו בבוקרו של אותו יום אל שפת ימה של יפו וליקט, 'שישים צדפים לבנים ושישים צדפים אפורים. על הצדפים הלבנים רשם את שמות החברים ועל הצדפים האפורים את מספרי המגרשים […]'. וכשהגיעה עת ההגרלה, הוגרלו שישים מגרשים כנגד שישים חברי האגודה, מגרש לכל חבר. התיאור הזה של טקס ההגרלה היה זה מכבר לסיפור המכונן של תל- אביב.

לקרוא את ההמשך »

הפרדס הערבי הקטן ושיטות עיבודו

בית פרדס ביפו מתוך ארכיון המלחמה של אוסטרליה

אהבה רבה נודעה מהפרדסן הערבי ביפו לפרדסו. רוב הפרדסנים הערביים בנו את בתיהם בתחום פרדסיהם על אף "ריחוקם" מהעיר. אמנם המרחק היה כדי קילומטר אחד או שניים אף שלושה אך בימים הללו שהדרכים לא היו כבושות וההולך בדרך היה טובע בימות החמה בחול צורב ובימות הגשמים בבוץ עמוק ואמצעי התחבורה היה החמור או הגמל, היה המהלך של קילומטר קרוי מרחק. ביתו של הפרדסן עמד איפוא בקצה הפרדס, כשהוא מוקף חצר ובה גדלו פרחים ומינהם, ורדים, צפורן ופול ערבי ומצרי. באותה החצר או בקרבתה שכן ה"בּאיארג'י", מנהל הפרדס והוא המגדל ירקות די צרכי משפחתו ומשפחת בעל הפרדס ואף מוציא ירקות למכירה בשוק. לקרוא את ההמשך »

עמוד מההסכם

ההסכמים שאגודת הסטודנטים ואוניברסיטת תל אביב לא רוצים שתראו: אגודת הסטודנטים מסכימה לחייב את הסטודנטים במיליוני שקלים לאבטחה והאוניברסיטה מסכימה להעביר לאגודת הסטודנטים חלק מדמי הרווחה.

לפני שנה, עוד לפני פתיחת שנת נלימודים הודיעה אוניברסיטת תל אביב שהחליטה לסגור את שער הכניסה הסמוך לבניין מדעי החברה. הסטודנטים שהיו אמורים לעשות עיקוף החלו להתמרמר ולאחר ימים אגודת הסטודנטים הודיעה שבמשא ומתן עם האוניברסיטה, הוסכם לפתוח את השער למספר שעות מדי יום. אולם למרות הקיצוץ באבטחה תשלומי האבטחה הנגבים מסטודנטים לא פחתו, דבר שהרים מספר גבות. לקרוא את ההמשך »

יוצרים: תחקיר, בימוי צילום: אביב סלע
צילום נוסף: עלי עאדי
עריכה: בית הספר לעיתונות כותרת

סרסורים ובעלי בתי זנות מרגישים בבית בשכונת נווה שאנן, שכונת התחנה המרכזית הישנה. הכתבה מציגה איך העירייה והמשטרה מושכות ידיהן מטיפול בתלונה על בתי הזנות הממוקמים ממול לתחנת המשטרה וסוקרת את גורמי הנדל"ן אשר מעודדים את התופעה.

הכתבה הוכנה כחלק מקורס בבית הספר לעיתונות כותרת באוניברסיטת תל אביב בליווי יפעת קידר.

מאת: אריה סמסונוב

לאחר טבח הדמים ביפו, בשנת 1921, היו פליטי הפרעות חלוקים בדעותיהם. חלקם נענו לקריאה של ד"ר ח.בוגרשוב והקימו ביוזמתו את שכונת "נורדיה", על קרקע הקרן הקיימת. יתרם, שלא גרסו "קרקע לאומית" על כל ההגבלות הכרוכות בכך, פרשו מחברותם ב"אגודת מחוסרי הדירות", מיסודו של ד"ר בוגרשוב, וייסדו את "חברת נווה-שאנן", שאף היא הציבה לעצמה מטרה דומה, לרכוש קרקע למגרשים להקמת בתי מגורים; בהבדל של פרט אחד: שהקרקע תהיה פרטית- קניין בבעלותו של החבר.

יעקב פרמן, הרוח החיה ואחד ממייסדי שכונת נוה-שאנן (מתנת בתו חוה פרמן צרנוב לאתר עיריית תל אביב)

בין ראשי החברה ומחולליה נמנו יעקב פרמן, קלמן בריקר וחיותמן, אך הרוח החיה בה ומי שהטביע עליה חותם אישיותו, היה יעקב פרמן, אדם בעל שאר-רוח, משורר וסופר, חוקר ואמן.

תל אביב של אז , בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם הראשונה, עדיין הייתה מותחמת בכמה רחובות קצרים, מ"אלנבי" ועד "הרצל", שהיא מוקפת סביב גבעות חול, מעט כרמי גפן מצפון ופרדסי הדריםם רבים ממזרח ומדרום. רחוב צ'לנוב עדיין לא היה קיים, וכן גם רחוב מקווה ישראל. בין תחנת הרכבת ובין בתי תל-אביב צריך היה לעבור חלקה של אדמת בור. הבניין הישן ששימש את חברת החשמל עמד אף הוא בודד, משקיף על הפרדסים שממול

המשך…

בתמונה: הקבוצה עוברת לפני דירה המשמשת לזנות בפין 1.

ביום שישי לפנות בוקר, קבוצה המודרכת על ידי שוטר סיירה בנווה שאנן. בין המקומות השונים, הקבוצה סיירה בפין 1, אשר באותו זמן ממש כמה מחדריו הפונים לרחוב שימשו לזנות באין מפריע.

מתוך עיתון העיר 8.10.2010
בלוגר שתיעד אותם ברחוב עוכב לחקירה. החשד שהדביקו לו: המצלמה גנובה

הכתבה

אביב סלע בעל הבלוג טיוטות מנווה שאנן, המספר על החיים בין מהגרי עבודה ופליטים, הומלסים נרקומנים ובתי זונות, נעצר ביום שישי שעבר ועוכב לחקירה. העילה: הוא תיעד במצלמתו פעילות שוטרים סמוך לתחנת המשטרה החדשה בשכונה. סלע צילם אותם בעת פעילות שגרתית שקיימו ברחוב הר ציון ושכללה חיפוש במכונית. כשפנה ללכת, עיכב אותו שוטר מג"ב ושאל אותו לפשר מעשיו. "לאחר שהזדהיתי ועניתי לו שאני מצלם וכותב על השכונה, הוא התכופף אל התיק, לקח את המצלמה, הוציא אותה מהכיסוי ועיין בתמונות שצילמתי", מספר סלע, שרק בסוף האירוע גילה שהשוטר לא רק עיין בתמונות אלא גם מחק אותן. לדברי סלע בשלב ההוא נאמר לו שאסור לצלם פעילות משטרתית והוא הובל לניידת. אולי משום שלא קיימת תקנה חוקית האוסרת תיעוד שוטרים במרחב הציבורי, הוא נשאל על ידם אם יש לו קבלה המוכיחה שרכש את המצלמה כחוק. כאשר השיב שאין לו ("זו מתנה שקיבלתי לפני שנתיים מקרובי משפחה בחו"ל"), הודיעו לו השוטרים שהוא מעוכב בחשד להחזקת רכוש גנוב. המשך…