מאת: אריה סמסונוב

לאחר טבח הדמים ביפו, בשנת 1921, היו פליטי הפרעות חלוקים בדעותיהם. חלקם נענו לקריאה של ד"ר ח.בוגרשוב והקימו ביוזמתו את שכונת "נורדיה", על קרקע הקרן הקיימת. יתרם, שלא גרסו "קרקע לאומית" על כל ההגבלות הכרוכות בכך, פרשו מחברותם ב"אגודת מחוסרי הדירות", מיסודו של ד"ר בוגרשוב, וייסדו את "חברת נווה-שאנן", שאף היא הציבה לעצמה מטרה דומה, לרכוש קרקע למגרשים להקמת בתי מגורים; בהבדל של פרט אחד: שהקרקע תהיה פרטית- קניין בבעלותו של החבר.

יעקב פרמן, הרוח החיה ואחד ממייסדי שכונת נוה-שאנן (מתנת בתו חוה פרמן צרנוב לאתר עיריית תל אביב)

בין ראשי החברה ומחולליה נמנו יעקב פרמן, קלמן בריקר וחיותמן, אך הרוח החיה בה ומי שהטביע עליה חותם אישיותו, היה יעקב פרמן, אדם בעל שאר-רוח, משורר וסופר, חוקר ואמן.

תל אביב של אז , בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם הראשונה, עדיין הייתה מותחמת בכמה רחובות קצרים, מ"אלנבי" ועד "הרצל", שהיא מוקפת סביב גבעות חול, מעט כרמי גפן מצפון ופרדסי הדריםם רבים ממזרח ומדרום. רחוב צ'לנוב עדיין לא היה קיים, וכן גם רחוב מקווה ישראל. בין תחנת הרכבת ובין בתי תל-אביב צריך היה לעבור חלקה של אדמת בור. הבניין הישן ששימש את חברת החשמל עמד אף הוא בודד, משקיף על הפרדסים שממול

בין תקווה לייאוש

אך בינתיים, בין חזון בנין הבתים למחוסרי הדירות, שעתידם להיבנות על הקרקע הלאומית ב"נורדיה" לבין זה של הקמתם על הקרקע הפרטית בנווה שאנן – "משוכנים" הפליטים מיפו, משך חדשים רבים, באהלים צבאיים המפוזרים על חוף ימה של תל אביב, שרויים בין תקוה ליאוש, בעוד העסקנים של נוה-שאנן טורחים על רכישת אדמת מגרשיהם.

בשטח פרדסים זה נתנה עינה " חברת נוה שאנן", כאשר רכשה אותו, ואשר גבולותיו כיון: רחוב סולומון ממערב, רחובות ארלינגר, צחרון, לבנדה ומסילת הברזל ממערב, ורחוב ענתבי ופרדס שגבל עם רחוב לוינסקי עד רחובות מנשה והר ציון מדרום. רחוב הר ציון היה מעבר צר, שהתחיל במקום שמצוי כיום רחוב צ'לנוב, ודרכו היו עוברים לשטח האמור שנקרא "נוה שאנן". את כל השטח סגר פרדס (אותו רכשו שפיר-קליין) ושעליו שוכנת כיום התחנה המרכזית. מהדרום סגר פרדס אחר של ערבים , שגבל עם רחוב וולפסון. לאחר מכן התחכמו הערבים והחכירו מגרשים ליהודים, להקמת צריפים, בשטח הקרוי "שכונת הקווקזים".

הרציפים בשכונת הקווקזים 1935 (מאתר עיריית תל אביב)

עד שהחלו במדידות ובחלוקת המגרשים בנווה שאנן, היו שקצרה רוחם להמתין נזדרזו והקימו צריפים למגוריהם – סמוכים לגדר הבנויה משני צידי מסילת הברזל, (בהצטלבות עם רחוב אלנבי כיום). כ-14 צריפים לערך. אלא שבשנת 1923 פרצה מגפת דבר, ובעלי הצריפים נאלצו לעקור ולעבור למגרשיהם בנוה שאנן. מה שלא עשו "השכל" ו"הזמן" עשתה איפוא מגפת הדבר.

אנוסים על-כורכם באו משתכני נוה שאנן להקים לעצמם צריפים ראשונים בתוך "בדידות המדבר" של פרדסיהם מתחזקים באמונתם, כי גם האחרים לא יפגרו לבוא בעקבותיהם.

פרטים מאלפים, המתייחסים לייסודה ולהקמתה של שכונת נונ-שאנן, נמצא בתזכיר שהוגש אז להנהלה הציוניתף המונה שתי סיבות שגרמו לייסוד השכונה, והן: א. המחסור הגדול בדירות, ב. הפרעות ביפו.

יוסף חיים ברנר, מהרוגי אירועי תרפ"א

והנה מקצת מדברי התזכיר כלשונם:

"המחסור בדירות מורגש בכל א"י, אך חוסר הדירות שביפו היה החמור ביותר. יפו היא העיר היחידה המושכת אליה את רוב העולים בעלי המשפחות. מהעולים החדשים שנכנסו לארץ אחרי הכבוש התישבו ביפו יותר מ-800 משפחות. ביחד עם הרבוי הטבעי של העיר גדל כאן הישוב והורגש תיכף הצורך באלף דירות חדשות לכל הפחות. שאלת הדירות החריפה עוד יותר אחרי הפרעות. מסבת הפרת עזבו הרבה תושבים את דירותיהם שהיו להם בשכנות עם הערבים, וביות אחד נתגלה פתאות חזיון חדש. אנשים ונשים וטף מתגוללים בחוצות תל אביב יחד עם המיטלטלין שהצליחו להציל מדירותיהם. בקושי גדול עלה להשיג אהלי בד בשביל הפליטים האלה. המצב הנורא של מאות משפחות שנשארו בלי מעון ודירה, המתגוללים עד עכשיו באהלים, הוא שעורר אותנו לאמץ את כל המרץ שלנו לפעולה ממשית מהירה של בנין בתים למחוסרי דירה. השאיפה העיקרית שלנו היתה: מהירות הפעולה לפתור את שאלת מחוסרי הדירה בהקדם האפשרי, מבלי לחכות לשום עזרה מחו"ל".

מטרות החברה

ובכן, מטרת החברה היתה לספק את הצורך ההכרחי בדיור של מאות משפחות ולהקים שכונה חדשה בסביבת תל אביב ולבנות בה לכל אחד מחבריה דירה של שני חדרים, מרפסת ומטבח, באופן שאת הקרן שהשקיעו לקניית המגרש והבניינים יסלקו החברים בתשלומים לשיעורים – חלק במזומנים והמותר בתשלום שכר דירה במשך חמש-שש שנים.

מן התקנות של החברה מונה התזכיר:

"א) החברה מתייסדת בצורה של חברת מניות ואחריות הדדית, ב) הנהלת החברה היא האפטרופוס של כל רכוש השכונה עד שישולמו כל החובות, ג) כל חבר נחשב לשכן של החברה כל זמן שלא סילק את כל חובותיו לחברה, ד)כל מי שנתקבל בתור חבר הכניס 20 לי"מ בתור מניה, והכסף הזה משמש בתור תשלום ראשון ע"ח חלק ממגרשו".

ועל פעולת החברה מספר התזכיר:

"א) החברה קנתה מגרש של 220 דונמים הנמצא ששה רגעים משער תל אביב. אדמת המגרש היא אדמת פרדסים. ב) החברה התקשרהעם הבנק הקואופרטיבי "קופת העם" יפו הלוקח עליו  את הערבות והאחריות לפני מוכר המגרש על פי תנאים מתאימים, ג) החברה התקשרה עם שתי חברות לבנין "הבונה" ו"קדם" שעל פי החוזה הם מתחייבות לבנות בשבילנו בשנה זו מאתיים עד שלוש מאות בתים".

ועדיין רבים הפרטים המאלפים. החברה התארגנה ממספר של 400 חברים ויותר. פרט לתשלום ראשון על סך 20 לי"מ משלם כל חבר מס מיוחד בשביל הוצאות הנהלת החברה. החברים מחולקים מחצה על מחצה בין תושבי הארץ מזמן ובין עולים חדשים, בינהם נמצאים כמאה ספרדים ותימנים, ולפי משלח משלוח ידם ומלאכתם מתחלקים החברים באופן זה:

20 בעלי בתי חרושת קטנים, 38 בנאים מומחים, 30 פועלים חקלאים, 25 נגרים, 30 פקידים שונים, 18 מסגרים, 13 חייטים, 12 צבעיםף 11 סנדלרים, 8 צורפים, 6 מכונאים, 6 בעלי עגלות, 6 אופים, 6 צנרים (שרברבים), 5 רופאים, 4 רצענים, 3 נהגי אוטומובילים, 3 קצבים, 2 שוטרים מעיריית תל אביב, ויתרם סוחרים וחנונים קטנים.

ואולם בעלי התזכיר המספר על ראשית השכונה נוה- שאנן הרחיקו ראות, בהוסיפם לאמור: בסביבות המקום שקנינו יש הרבה פרדסים העומדים להימכר במ- [3 וחצי שורות לא ברורות] "אין ספק שאחרי הבנות השכונה שלנו יעלה מחיר הקרקעות הלו באופן נורא. בשביל סדור קנייה מיידית של השטח הדרוש שהזכרנו צריך סכום של עשרים וחמישה אלף לי"מ בערך, ויש גם לסדר את הקנייה לשלושה תשלומים, כמו שסדרנו קניית השטח של 260 דונמים, הרי זה יוצא שצריך במזומנים רק כשמונת אלפים לי"מ, ועל השאר תהיה דרושה ערבות מספקת לשתי שנים".

משקים ממדרגה ראשונה

יוסף חולודנקו על רקע הרפת בנווה שאנן, 1947. (מתנת יהודית שוורץ חולודנקו לעיריית תל-אביב)

ובסיומו של התזכיר נאמר: "על השטח הזה יסודרו משרים ממדרגה ראשונה, המתאימים לצרכי השוק של העיר והסביבה ז.א. – גנות של ירקות ומחלבות" מייסדי נוה שאנן דרשו וגם קיימו נאה, כאשר הכריזו על בנין בתי השכונה למגורים, ובצדם משקים חקלאיים זעירים, נוסח משקי-העזר שהיו "סגנון מדינה" משנים הבאות. את השטח בין רחוב לבנדה ומסילת הברזל, שנמצא במסגרת אדמות השכונה, חלקו בין עגלונים ורפתנים, בינהםהיה ידוע משק הפרות הגדול ביותר של ת"א – של חולדנקו.

ועד השכונה שיכן את משרדו בבית ערבי בן שתי קומות, ברחוב עין הקורא, ובעוד שבקומה העליונה נמצא המשרד שימשה קומת הקרקע בנין לבאר ולמשאבה, ובצדם בריכה פתוחה למים, שבעזרתה סיפקו מים לשכונה בשנותיה הראשונות.

פילוגים פנימיים לכאורה נראה הכל טוב וגם יפה: רכישת קרקע, בנין שכונה חדשה, הרחבת גבולות וגידול שטח ובנין: אולם אחרת היתה המציאות. לראשונה נחשפים הקשיים ומתבהרת התמונה העגומה נוכח פילוגים פנימיים האוכלים כל חלקה טובה של מעשים ויוזמה ציבורית. אנשי פלג נוה-שאנן רואים לא בלי קנאה את משתכני "נורדיה" שקבלו תמיכות כספיות מקרן הקימת ומקרן היסוד, 22 אלף לי"מ לקניית הקרקע, 4 אלפים לי"מ לצרכים ולהספקת מים, ו-24 אלף לי"מ לבנינים. לפלג נוה-שאנן ניתנה הבטחה מצד באי כוח ההנהלה הציונית, אוסישקין ורופין ואישר אותה גם מר הופיין, לתת להם הלוואה בסך 6000 לי"מ, אך לצערם של אלה, לא עמדה ההנהלה הציונית בהבטחתה. אנשי נוה- שאנן היו טוענים: "ההלוואה האמורה שהובטחה לנו ולא יצאה לפועל היתה הגורם העיקרי שהכניס את שכונתנו לתוך כל אותם היסורים שבהם היא מתלבטת עכשיו".

סבל רב

אכן, סבל רב נפל בחלקם של משתכני נוה-שאנן, ורבה היתה מצוקת נפשם, עקב בדידותם ועקב העובדה, שמלאכת בנין שכותנם נמשכה זמן רב, עד שזכו לראות בסופו של דבר בתים בנויים וצריפים בצידם.

ועל מה "היתה השכונה בוכיה"? הנה השטח המכיל 214 דונם נתחלק ל-338 מגרשים בני 800 אמה כל מגרש. מחיר הקרקע עם כל ההוצאות עלה לסך 40 אלף לי"מ. חברי השכונה הכניסו על חשבון הקרקע 27 אלף לי"מ והיו חייבים עדין 13 אלף לי"מ.

ובינתיים כבר נבנו בשכונה 50 בתי אבל שערכם עלה לסך 15 אלף לי"מ ועוד מאה צריפים שערכם עלה לסך 10 אלפים לי"מ. הרכוש הציבורי של השכונה, מגרשים בשטח של 1300 אמה, והבניינים גם הם ערכם אז לא פחות מ-6000 לי"מ. עם רכוש קיים העולה בכדי 69 אלף לי"מ, ועם קרקע המאפשרת לפתח משקי עזר קטנים, גידול עופות, גנות ירק ומחלבות, ועם הזמר האנושי שרוב ככולו ממעמד עמלים ועובדים המתפרנסים מיגית-כפים, עומדת השכונה על סף התמוטטות, כשמהולליה חרדים פן  לא יגיעו לסוף שליחותם וחזון השכונה. מכוחה של אינציאטיבה פרטית" יעלה ברוח.

לא היו הללו מעלימים שאיפתם ותקותם העיקרית, והיא לאחד את נוה-שאנן עם תל אביב, ולמטרה זו היה צריך לרכוש לכל הפחות שטח של 400 דונמים.

"מחוסר אמצעים נפסקה עבודת המייסדים באמצע, ואותם הפרדסים שלא קנינו אותם בזמנם, סוגרים עכשיו את השכונה מכל צד וחומה. אמנם בתכנית השכונה ישנם שבעה רחובות המקשרים אותה עם עירית ת"אף אך במציאות אין לנו עדין אף רחוב אחד  שיהיה פתוח לפנינו מבלי הפסק של פרדסים זרים באמצע כעצם בגרון" זוהי השאלה הבוערת ביותר שבפתרונה תלוי כל קיומה ועתידה של נוה שאנן.

"נוסף גם כל החוב המעיק בשיעור 13 אלף לי"מ, והרבית המגדילה את החוב, ובימי משבר של אז קצרה ידם של משתכני נוה שאנן לפרוע את חובם מייסדי השכונה מתדפקים לשווא על דלתות העיריה [שתי שורות לא קריאות] הם מבקשים "הלוואה נגד בטחון הרכוש שלנו, בסך עשרת אלפים לי"מ כדי שנוכל לגמור את היצירה הישובים רבת הערך שייסדנו בכוחות עצמנו שנפסקה באמצע עקב חוסר כל תמיכה

"כאשר העם בוכה" אות הוא למצבו הקשה, באשר עניניו יגאים ומסוכסכים. והרי רוב רובם של אברי נוה-שאנן היו מפשוטי העם, שכל שאיפתם ומטרתם היתה להגיע למנוחה ולנחלה משלהם, בית מגורים קטן ואולי גם משק-עזר קטן בצדו.

וכיון שהרוח החיה והפעילה שחוללה את נוה-שאנן, היה האיש יעקב פרמן, שהקדיש לה את מיטב זמנו וכשרונו, הפך הוא במרוצת הזמן מטרה לחצי הזעם והמרירות של חברי השכונה.

עול כבד

לעומתם עיפה נפשו של יקב פרמן ממשאם ומטרחם של "עמך" ולא אחת ביקש לפרוק מעצמו עול זה שנטל עליו, בגלל שהעסקנות הציבורית טבועה בנפשו. כמשורר, סופר וחוקר (אשר פרסם ספרים רבים) ראה בכל יצירה ישובית התגשמות חזון. את הארץ הכיר בעלותו אליה בפעם הראשונה מאודיסה בשנת 1913, אך עקב מלחמת העולם הראשונה עזבה וחזר לרוסיה. בשנת 1919, מיד אחרי כיבוש הארץ, שב ועלה שנית, כאחד מעולי האניה "רוסלאן", והשתקע הוא ומשפחתו ביפו, אשר ממנה נמלט לאחר שתי שנים. עקב הפרעות ועובר לתל אביב כפליט חרב.

חברי נוה שאנן התכנסו לאסיפות רבות ב"בנין הציבורי" שלהם, ירושת הפרדסים שרכשו והיו מתווכחים ברוב רעש ומהומה. היו שדרשו להיסתפח לעיריית תל אביב, בתקווה שזו תסדיר את בעיותיהם, תסלול כבישים, תספק מאור חשמל ומים, תפתח להם דרכים ומעברים אל השכונה וממנה. והיו אשר לחמו בחירוף נפש על עצמאות השכונה, על אף סבלותיה הרבים בשנות קיומה הראשונות.

אחד הפרטיכלים מאספה כללית של חברת נוה שאנן, נותן תיאור מענין של המצב אז, כ"דממה שבאה לאחר סערה":

"באספה שהיתה אתמול בבית הציבורי היה קהל גדול. יושב הראש היה י' בלנק, מזכירים הא' ליזרוביץ ופרמן. בסוף הויכוחים הושג שלום בין כל סוגי החברה והובע רצון לגשת מיד לסדור תשלומי החובות, על פי הדו"ח בערך 13 אלף לי"מ. הוחלט לבחור במועצה בת 23 חבר, וממנה יבחרו כל הועדות להנהלת עניני החברה והשכונה, כן לבחור ועדה בת 5 חברים לבורת ועניינים משפטיים. אם יהיה צורך בבוררות מבחוץ צריכה הועדה לפנות לעזרת הועד הלאומיץ על פי הפצרת על הנאספים הסכים הא' יעקב פרמן (ממייסדי החברה) להשתתף במועצה והוא נבחר פה אחד. מתוך מצב רוח מרומם נסגרה האספה אחרי חצות, בשירת "התקווה"ומתוך שביעות רצון כללית. מי יתן והשכונה תכנס לתקופה חדשה של התפתחות והתקדמות במשמעת ושלום. החברה מונה עכשיו כ-350 חבר וכמעט חצי מהם מיושבים על מגרשיהם. השאלות היותר חשובות שדורשות פתרונן, הן – סדור הדרגתי של תשלומי החובות, סדור רחובות ומאור החשמל, ושכלול הספקת המים"

ואולם עוד נקפו שנים רבות עד שנוה שאנן נגאלה מסבלה ויסוריה, עד שזכתה למעברים ולרחובות, למאור חשמל ולהספקת מים סדירה.

התייקרות הקרקע

מבט על נווה שאנן מתל אביב, תחילת שנות השלושים

מיסדיה חזו מבשרם כאשר התריעו על התייקרות האדמות הסמוכות, כאשר ייבנו בתי השכונה, בעוד ששטח של 400 דונמים ופרדסים ניתן היה לקנות בסכום של 40 אלף לי"מ, ובכך לפרוץ את "החומה הסוגרת" של השכונה מכל עבריה. כאשר נרכשו הפרדסים מסביב כבר האמירו מחירהם ובעוד שרובם נרכשו ע"י אנשים פרטיים (שפיר-קליין, סחרוב-אשכנזי) [גם] עיריית תל אביב רכשה חלק מפרדס אחד, בגבולות הרחובות לוינסקי וולפסון.

ומה שלא עשה השכל – עשה הזמן גם בשכונת נוה שאנן כמו בשכונות אחרות. עדים עדיין ברחובות השכונה שרידי צריפים, זכר "לימים הראשונים", אך בנייני קומות  וריכוזים מסחריים שיפרו את השכונה בצדה של התחנה המרכזית. "הפרדסים הסוגרים כחומה" מקומם לא יכירם עוד. נוה שאנן השתלבה עם העיר תל אביב מכל עבריה, כאשר מעבר לה הגדילו והאריכו רחובות ובנינים על פני שטחים נרחבים. דומה כי שכונה זו הפכה לב ומרכז לכל איזורה זה של העיר.

ראויה על כן נוה-שאנן שיזכרו לה זכות ראשונים.

[אריה סמסונוב. 1967. "כך נוסדה נוה שאנן". הקבלן והבונה (140)]

* תודה לארכיון של עיריית תל אביב אשר נתן לי עותק מצולם של הכתבה וכמו כן תודה לספרן חביב מהספרייה הלאומית אשר עזר לי לתארך את הכתבה.

מודעות פרסומת
תגובות
  1. עתה עדיין קיים ?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s